עשרת הדיברות

ב"ה

עשרת הדיברות ניתנו במעמד הר סיני , אשר מהווה האירוע המשמעותי ביותר והבסיס לאמונה היהודית משום שבו רבבות בני ישראל ראו במו עיניהם ושמו במו אוזניהם את עשרת הדיברות מפי ה’ ובהמשך מפי משה.

כל המצוות נאמרו למשה רבינו על ידי הקב"ה בהר סיני אולם עשרת הדיברות נאמרו לעם ישראל כולו וכן צוו בלשון יחיד, ומכאן למדים שעל כל אחד ואחת מוטלת החובה לקיימם. עשרת הדיברות מסמלות את האיזון של מצוות התורה, הן מתחלקות לשני לוחות כאשר בכל לוח היו 5 דיברות.

מצד אחד מצוות אלוקיות, מצוות שה’ דורש מאתנו לקיים כדי לשמור על היחסים בינינו לבין אלוקים ומצד שני מצוות אנושיות, מצוות הקשורות ליחסים התקינים שבין אדם לחרו שקיומן מבטיח לנו עולם חיים בעולם טוב, בריא ומתוקן.

5 המצוות האלוקיות, הנוגעות ליחסים בין אדם לאלוקים וכתובות על הלוח הימני הן:

אנוכי ה’ אלוקיך- אנו צריכים להכיר בקיומו של אלוקים ולהאמין שהוא הבורא לעולם הזה והמנהיג היחיד שלו ואין בלתו. כאשר אנו מלאים באמונה וידיעה שהקב"ה בידיו הכל והוא שדואג לכל בריה ובריאה בעולם, הרבה יותר קל לנו להתמודד. האמונה באלוקים היא כח, היא מקור לשמחה ולחיים טובים ברוחניות ובגשמיות.

לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני- איסור לעבוד אלילים או ליחס לכוחות אחרים יכולת השפעה על הבריאה. בימים עברו היה נפוץ מאד לעבוד אלילים, לאנשים היו פסלים אותם הם היו מאכילים ומשתחווים אליהם . גם היום יש בארצות שונות קבוצות המאמינות בפסלים או בגוראים למיניהם. מדיבר זה אנו למדים שצריך להאמין רק באלוקים ולעבוד אותו בלבד.

לא תשא את שם ה’ אלוקיך לשווא- חובה להיזהר בכבודו של אלוקים ולא להישבע בשמו שבועת שווא, רבים המקרים בהם אדם נשבע ולא מקיים ואף אם בטוח שיקיים אין לו זכות להשתמש בשמו של הקב"ה לצורכו הוא אלא אם כן הוא מזכיר את שם ה’ בשעת התפילה או בעת לימוד תורה. ישנם כינויים שונים לקב"ה שניתן להשתמש בהם בחיי היום יום כמו אלוקים, ה’ הקב"ה, אך גם בכינויים אלו אין להשתמש לצורך שבועה.

זכור את יום השבת לקדשו- מכיוון שהקב"ה כשברא את העולם, עבד במשך 6 ימים וביום השביעי שבת מכל מלאכה, הרי שגם אנו מצווים לשבות ביום השבת ולקיים את השבת על כל מצוותיה והלכותיה, השבת היא מתנה שניתנה לעם ישראל ועלינו לשמור עליה ולקיים אותה במלואה. כשיהודי מקיים את השבת ושובת בה מכל מלאכה הוא זוכה למנוחה אמיתית, מנוחת הנפש ומנוחת הגוף.

כבד את אביך ואת אימך, לכאורה היינו מצפים שמצווה זו תהיה ברשימת המצוות של בין אדם לחברו, מדוע היא נחשבת מצווה שבין אדם לאלוקים? משום שכתוב שלושה שותפים לו לאדם, הקב"ה אביו ואמו לקב"ה חשובה מאד מצוות כיבוד הורים וזהו הדיבר היחיד בו מובטח גם שכר "למען יאריכון ימיך" אלוקים מבטיח למי שיכבד את הוריו אריכות ימים.

חמשת הדיברות הרשומות על הלוח השני עוסקות ביחסים שבין אדם לחברו. לכאורה דברים אלו מובנים על פי ההיגיון, מדוע אם כן היה צורך לכתוב אותם על לוחות הברית? היגיון של אדם הוא מוגבל, כמו כן לכל אדם היגיון משלו, אחד חושב שגניבה זה רק לקחת ממישהו שאין לו ואילו לקחת ממישהו שיש לו יותר מדי זה בסדר, אחר חושב שאם גונבים ומחלקים לעניים זוהי בכלל מצווה. לכן מצוות אלו נכללו בעשרת הדיברות ונאמרו לנו על ידי הקב"ה, על מנת שנקיים אותם לא בגלל שזה נראה לנו הגיוני ונכון, אלא כי הקב"ה ציווה, בקבלת עול מוחלטת.

לא תרצח, ברור מאליו שאסור לרצוח. אך לא מדובר רק על לקחת סכין ולהרוג אדם ח"ו אלא לפעמים אנו רוצחים אדם אחר במילים רעות של ביקורת, פוגעים בו ובכך רוצחים את נשמתו. לכן צריך לחשוב היטב כשאנו מדברים עם מישהו אחר ולזכור שיש לו נשמה ואסור לפגוע בה.

לא תנאף- לפי פרשנים מסוימים מדובר רק על קיום יחסים מחוץ לנישואין אולם פרשנים אחרים מפרשים שלא תנאף הכוונה לכל קיום יחסים שלא במסגרת תקינה של זוג נשוי ובזמני הטהרה בלבד.

לא תגנוב- כשמדברים על לא תגנוב מדובר לא רק על ללכת לחנות ולקחת חפץ שלא שייך לנו, ישנו ענין של גניבת דעת, כאשר אנו מעלימים מידע ממישהו או משקרים עליו ובכך גונבים ממנו, לדוגמא אנו מנסים למכור למישהו משהו ומעלימים ממנו את החסרונות של המוצר והאדם השני יסבול אח"כ מפגיעה כספית ורגשית עקב כך.

צריך לזכור שדין פרוטה כדין מאה ולא תגנוב פירושו אסור לגנוב, כל סכום ושום דבר. ומדוע? בגלל שכך ה’ ציווה.

לא תענה ברעך עד שקר אסור לתת עדות שקר בבית משפט משום שהיא עלולה להביא למותו אול למאסרו והריסת חייו של האדם הנשפט ומפריעה להגיע לחקר האמת ולהעניש את האשם האמיתי.

לא תחמוד אשת רעך בית רעך וכל אשר לרעך- הציווי לא תחמוד שהוא גם האחרון שבעשרת הדיברות מעורר תמיהה, מדוע הוא שייך לתחום שבין אדם לחברו הרי מדובר ברגש של חמדה ורק הקב"ה יודע מה בליבו ומוחו של האדם. איזה נזק נגרם לזולת כאשר אני חומד בליבי את רכושו? מהו העוול הנעשה לו? מכאן אנו רואים את ההבדל בין מצוות התורה לחוק האזרחי. ציווי התורה בתחום שבין אדם לחברו לא נועדו רק למניעת מריבות וחיכוכים אלא התורה רוצה לעקור מליבו של האדם את שורש הרע.

גניבה ורצח לא מתחילים רק כאשר אדם יוצא לבצע אותם. גם אם אדם עוד לא גרם נזק לזולתו הרי שמחשבת החמדה על רכושו או ביתו או אשתו של מישהו אחר יכולה להוות בסיס ללא תגנוב, לא תרצח או לא תנאף ולכן התורה כוללת אותה בעשרת הדיברות.

הכותב הוא מתנדב בארגון יד לאחים, הפועל לשמירה על שלימות עם ישראל

לקריאה על פעילות הארגון לעזרה לחילוץ נשים וילדיהם מכפרים ערביים ולמלחמה במיסיון

הכנסו לאתר האינטרנט: http://www.yadleachim.co.il/ או לדף החברתי של יד לאחים בפייסבוק