ציצית

ב"ה

כתב: ירון לוי, מתנדב יד לאחים.

בתורה נאמר: "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם" (במדבר ט"ו ל"ח).

מצוות ציצית היא אחת מתרי"ג המצוות ולפיה אנו מצווים ללבוש בגד בעל ארבע כנפות – ארבע פינות מרובעות, ולכל פינה קשורה קבוצה של ארבעה פתילים המקופלים לשניים ויוצרים 8 חוטים.

"וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה’"- תפקידה של הציצית הוא להזכיר ללובש אותה את היותו יהודי. הציצית עוזרת לאדם לשמור על מחשבתו ולא לתור אחרי הלב והעיניים.

מצוות ציצית היא מצווה חשובה מאד , חכמינו אמרו שהיא שוות ערך לכל מצוות התורה, משום שהיא מזכירה לנו את הקב"ה ובכך את כל מצוותיו.

הלכות ומנהגים במצוות ציצית

כל בוקר בזמן התפילה מברכים "ברוך אתה.. אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצוות ציצית" ומנשקים את הציצית באהבה.

בימינו לא מצויים בגדים בעלי ארבע פינות, לכן נוהגים ללבוש "טלית קטן", כדי לקיים את המצווה.

נוהגים גם להתעטף בשעת התפילה בטלית גדולה העוטפת את כל הגוף.

מצוות ציצית מיועדת רק לגברים משום שהיא מצווה שהזמן גרמא וחייבים בה רק ביום, לכן נשים פטורות ממנה. רבים נוהגים ללבוש ציצית גם בלילה, למרות שאין זו חובה מהתורה. נהוג שכאשר מגיע הילד לגיל שלוש, הוא מתחיל ללבוש טלית קטן.

ישנם כמה מנהגים באשר לצורת החור בו מושחלים פתילי הציצית. המנהג הנפוץ הוא חור אחד קטן סמוך לזווית, בו מושחלים הפתילים ונכפלים לשנים. מנהג החסידים הוא לעשות שני חורים סמוכים קרוב לזווית ולהשחיל את החוטים ביניהם.

כל הטליתות שנעשו כהלכה כשרות לקיים בהן את מצוות הציצית, גם אם הן מכותנה וגם אם מצמר.
חלק מבני עדות אשכנז ורוב החסידים, מקפידים ללבוש דווקא טלית של צמר. אף בימים החמים.

בני עדות אשכנז נוהגים ללבוש את הציצית מתחת לחולצה, ולגלות את הציציות מעל המכנסיים.
חסידים רבים נוהגים ללבוש את הציצית מעל החולצה, מתחת למעיל החליפה.
ואילו בני עדות המזרח נוהגים ללבוש את הציצית כולה מתחת לחולצה.

ציצית תכלת.

בתורה כתוב "ונתנו על-ציצת הכנף, פתיל תכלת… וראיתם אתו וזכרתם את-כל-מצו‍ת ה’". לפי פסוק זה יש חיוב שבכל אחד מצידי הציצית יהיה פתיל אחד בצבע תכלת. על פי חז"ל הטעם לצבע זה היה כי תכלת דומה לכיסא הכבוד ומזכיר את הקב"ה.

לפי המסורת, צבע התכלת הופק מחילזון ימי ספציפי, ובמקרא מבואר כי צבע התכלת היה אחד הצבעים היוקרתיים של העולם העתיק, השתמשו בו בנוסף גם לבגדי הכהונה וצביעת בדים במשכן ובמקדש. בהלכה נקבע כי "התכלת איננה מעכבת את הלבן". מאחר שאין מסורת ממה היה עשוי התכלת שהיה בימי התנ"ך, רוב שומרי המצוות לא לובשים ציצית עם תכלת.

מעלת מצוות ציצית

מסופר על הגאון רבי אליהו מווילנא שחי כל ימיו בקדושה ובטהרה, ובני דורו העריצו אותו על גדולתו בתורה ועל מידותיו התרומיות.
בד’ דחול המועד סוכות, שנת תקנ"ח הרגיש הגאון שקרובה שעת פטירתו מן העולם. ואף שחש אותה שעה חולשה יתרה, אחז בשארית כוחותיו ב’ארבע כנפות’ שלו ואמר: על הכתוב ‘וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה", שנינו בירושלמי: ‘וראיתם אותם אין כתיב כאן, אלא: וראיתם אותו, מגיד שכל המקיים מצוות ציצית. כאילו מקבל פני שכינה’ (ברכות א, ב).
הגאון פרץ בבכי ואמר: מה קשה הפרידה מעולם המעשה, שבו שהיתי עד עתה. הן בשכר מצווה העולה פרוטות, כמצוות ציצית, אדם זוכה לקבל פני שכינה. ואילו בעולם האמת, שאני עובר אליו בקרוב, אפילו ירתום האדם כל כוחותיו, לא יוכל להשיג מדרגה זו של קבלת פני שכינה …".

הכותב הוא מתנדב בארגון יד לאחים

ארגון יד לאחים פועל לשמירה על שלימות צביון עם ישראל ומושיט יד לעזרה ליהודים הנמצאים בסכנת התנתקות רוחנית.

יד לאחים מסייע לנשים שנקלעו לקשרים עם בני מיעוטים ומציל יהודים שנפלו בזרועות המיסיון.

היכנסו לאתר האינטרנט של יד לאחים: http://www.yadleachim.co.il/ או בקרו בדף הפייסבוק של יד לאחים