מרים הנביאה, מנהיגה יהודית, מלאת חכמה ואמונה.

ב"ה

כתב: ירון לוי, מתנדב יד לאחים.

בי’ בניסן חל יום פטירתה של מרים הנביאה, אחת משבע הנביאות שקמו לישראל, דמות של מנהיגה יוזמת ומובילה. מרים הייתה בתם של עמרם, מגדולי הדור של אותה תקופה ויוכבד ואחותם של אהרון ומשה.

שמה של מרים ניתן לה על שם המרירות שהייתה בה , על השעבוד והחיים הקשים והמרים של בני ישראל באותה תקופה. פרעה שהיה שליט מצרים העביד את ישראל בפרך וגזר עליהם גזירות קשות כשהחמורה שבהם "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו", פרעה גזר להמית את כל הזכרים על מנת שהזכרים לא יגדלו ויהפכו להיות חיילים של ישראל במלחמה נגדו.
יוכבד, אמה של מרים אמרה לבעלה, לשם מה ללדת תינוקות אם יושלכו ממילא?,שמע זאת עמרם והתגרש מאשתו. מכיוון שהיה גדול הדור עשו רבים כמוהו וגירשו את נשותיהם. מרים התעצבה מאד מכך שאביה פרש מאימה, היא באה אליו ואמרה לו "אבא, גזרתך קשה מפרעה, פרעה גזר על הזכרים ואתה גזרת גם על הנקבות" ועוד אמרה לו מרים, "גזור שתתבטל גזירת פרעה והקב"ה ישמע לגזירת צדיק ולא לגזירתו של רשע". עמרם שמע את דבריה והתחתן בשנית עם אשתו יוכבד, וכך עשו כולם והחזירו את נשותיהם.
לאחר נישואיהם מחדש, הרתה יוכבד וילדה בן, זהו משה רבינו. בזכותה של מרים שעשתה שלום בית בין הוריה נולד משה, מושיעם של ישראל.

מפרשים שונים אומרים שמרים ניבאה את לידתו של משה וידעה שיהיה מושיעם של ישראל ואף אמרה זאת לאימה לפני לידתו.
כשנולד משה, יוכבד הכניסה אותו לתיבה ושמה אותה ביאור על מנת להצילו. מרים הרגישה אחריות לתינוק ורצתה להשגיח עליו ולראות מה יעלה בגורלו. היא התחבאה מאחורי קני סוף שהקיפו את היאור וצפתה במתרחש, אז ראתה את בתיה, בתו של פרעה מושיטה את ידה ולוקחת את משה ומוציאה אותו מהיאור. התינוק בכה מאד ובתיה רצתה להאכילו אך הוא סרב והמשיך לצרוח. מרים באומץ ליבה ותושייתה, באה אל בתיה ואמרה לה שזהו תינוק עברי ובוודאי יסכים לינוק רק מאם עבריה. היא הובילה את בתיה עם התינוק היישר לביתה , וכך זכתה יוכבד להניק את בנה, בלא שתדע בתיה בת פרעה שיוכבד היא אמו של התינוק.
המעשה שעשתה מרים היה אמיץ מאד, הרי פרעה גזר להרוג את התינוקות ובאמרה לבתיה שהתינוק עברי היא יכלה לגרום למותו וגם לכך שאמא תיענש על כך שהותירה את התינוק בחיים, אך מרים לא ידעה פחד ועשתה את מעשיה באמונה וחכמה.
לא רק את משה הצילו יוכבד ומרים, אלא עוד תינוקות עבריים רבים, מרים ויוכבד היו המיילדות העבריות המכונות בתורה "שפרה ופועה", שלא קיבלו את גזירתו של פרעה והחיו תינוקות עבריים רבים.

ביציאת מצרים, מרים האמינה שעם ישראל יגאל ולקחה איתה תוף וכלי נגינה, כדי שתוכל לשיר ולהודות לה’. עם ישראל יצא ממצרים, לאחר נס קריעת ים סוף והם עברו את הים בשלום, כשכל המצרים שרדפו אחריהם טבעו בים עם סוסיהם ורכושם, שר משה את שירת הים ושמרים ואיתה כל נשות ישראל ענו לו בשיר, בתופים ובמחולות, כהודיה לה’ על הגאולה הניסית ממצרים, שירה זו נקראת על שמה של מרים, "שירת מרים"

בפעם השלישית מוזכרת מרים בתורה כאשר סיפרה לאהרון לשון הרע על אשתו של משה, ציפורה וכינתה אותה "אישה כושית". הקב"ה העניש אותה , ענן הכבוד שהיה מעל אוהלה, סר ממנו והיא חלתה בצרעת. מרים נשלחה לבידוד מחוץ למחנה, לאחר שבעה ימים התפלל משה לקב"ה וצעק אליו "אל נא רפא נא לה" ואכן הקב"ה שמע לתפילתו וריפא את מרים מיד.
המפרשים אומרים שעם ישראל כיבד ואהב את מרים, עד שלא חזרה אל המחנה, חיכה כל העם ולא המשיך במסעו.

אמרו חז"ל: שלושה פרנסים טובים עמדו להם לישראל ואלו הם , משה , אהרון ומרים, ושלוש מתנות טובות ניתנו על ידיהם … באר בזכות מרים. מתה מרים ונסתלקה הבאר…"
מספרים המפרשים כי לכל אורך מסעם של עם ישראל נדדה איתם באר מים שהצילה אותם ממוות בצמא. הבאר התקיימה בזכותה של מרים ונקראה על שמה "באר מרים" וכהוכחה לכך, כשנפטרה מרים, נעלמה הבאר.
מרים הנביאה נפטרה בי’ בניסן, בשנת הנדודים האחרונה של בני ישראל במדבר ונקברה בקדש שבמדבר סיני.

הכותב הוא מתנדב בארגון יד לאחים. ארגון יד לאחים פועל משנת תש"י להצלת יהודים הנמצאים בסכנת התנתקות רוחנית מעם ישראל. יד לאחים מחלץ נשים יהודיות מכפרים ערביים ומציל יהודים שנפלו ברשתם של המיסיון והכתות.
היכנסו לאתר של יד לאחים: http://www.yadleachim.co.il/ או לדף הבית בפייסבוק של עמותת יד לאחים