קטגוריות — נושאים כללים ביהדות

אושפיזין – בכל אחד מימי חג הסוכות מגיעים ה"אושפיזין" לבקר בסוכה. המילה "אושפיזין" היא בארמית ומשמעותה- אורחים. אלו הם אורחים רוחניים, נשמותיהם של האבות הקדושים ורועי האומה המגיעים לבקר בסוכתו של כל יהודי , ממלאים את סוכתו באור ובקדושה ומזכים אותו במצוות הכנסת אורחים. האושפיזין הם: שלושת האבות הקדושים: אברהם יצחק יעקב והמנהיגים משה רבינו, אהרון הכהן, יוסף הצדיק ודוד המלך. אורחים אלו יורדים ישר מגן עדן לסוכתו של כל יהודי. ….להמשך קריאה לחץ > אושפיזין – ירון לוי, יד לאחים

אברהם אבינו – אברהם אבינו, היה המאמין הראשון שגילה את הימצאותו של הקב"ה, אברהם אבינו לא הסתפק באמונה אלא גם קיים, הוא מסר את נפשו ועמד בעשר ניסיונות בהם ניסה אותו הקב"ה ומל את עצמו כשהוא זקן. אברהם הפיץ את האמונה לכל בני דורו, הוא השפיע על הזולת ובאוהלו היו 4 פתחים כדי שכל עוברי הדרך יוכלו להיכנס והוא אירח אותם ובד בבד לימד אותם לברך ולהכיר בקיומו של הקב"ה, מנהיג העולם. אברהם אבינו נולד באור כשדים לאביו תרח, שהיה מצאצאי שם בן נוח. אביו של אברהם אבינו היה עובד כוכבים ומוכר פסלים מעשי ידיו. כשהיה בן שלוש שנים הבין אברהם שהפסילים הם כזב וחייב להיות מישהו שאחראי לקיומו של העולם, לשמש הזורחת לכוכבים, לפרחים ולחיות, הוא החל לחפש מיהו מנהיג העולם. ואז התגלה אליו הקב"ה. ….להמשך קריאה לחץ > אברהם אבינו – ירון לוי, יד לאחים

פרשת השבוע – התורה מוחלקת ל54 פרשיות ומדי שבת קוראים בתורה פרשה אחת או שתיים לפי סדרן. הפרשה הנקראת באותו שבוע מכונה "פרשת השבוע". כל פרשה מחולקת ל- 7 חלקים ויש הנוהגים להתכונן לשבת וללמוד מדי יום חלק אחד מהפרשה. בכל חלק יש לפחות 3 פסוקים. לכהן קוראים את החלק הראשון, ללוי – את השני, לישראל – את השלישי וכו’. בתפילת מנחה של השבת הקודמת לפרשה וביום שני וחמישי קוראים את החלק הראשון של הפרשה הנקראת בשבת הקרובה. שמותיהם של פרשות השבוע נקבעו לפי מילה או פסוק הנמצאים בתחילת הפרשה, לרוב הפסוק הראשון של הפרשה. ….להמשך קריאה לחץ > פרשת השבוע – ירון לוי, יד לאחים

תפילת הדרך – תפילת הדרך תוקנה בתפילת התלמוד על ידי רב חסדא . המקום המוגן ביותר עבור האדם הוא סביבתו הטבעית, ביתו והעיר בה הוא גר. כשהאדם נוסע למרחק ומתנתק מחבריו ומשכניו הוא נחשף לסכנה משום שאם יקרה לו משהו במקום בו לא מכירים אותו, פחות אנשים יבואו לעזרתו וייקח זמן עד שיעזרו לו ולכן תקנו חכמים את תפילת הדרך. התפילה נאמרה בלשון רבים ולא במקרה, מבחינה רוחנית הסכנה בדרכים היא בעיקר היותו של האדם לבדו בלי סביבתו המוכרת של האנשים שאוהבים אותו ויוכלו לעזור לו בשעת צרה ולכן התפילה נאמרת בלשון רבים כדי שהאדם ישתף עצמו עם הציבור וכך תפילתו תתקבל יותר. ….להמשך קריאה לחץ > תפילת הדרך – ירון לוי, יד לאחים

מצוות שילוח הקן – שילוח הקן היא מצווה מיוחדת מהתורה. במסגרתה במידה ונתקלים בקן ציפורים יש לשלח את האם מהקן ואז לקחת את האפרוחים או הביצים. ישנה מחלוקת בין הפוסקים לגבי הגדר של מצוות שילוח הקן. יש פוסקים הסוברים שמצוות שילוח הקן חלה רק כאשר האדם עושה זאת לצורך המצווה מבלי להצטרך לביצים. ואילו פוסקים אחרים סוברים בדיוק להיפך, שרק אדם הזקוק לביצים למטרת אכילה יכול לקיים את המצווה ושילוח את האם קודם כדי לא לצער אותה לפני שלוקח את הביצים או האפרוחים. אחרת זהו סתם צער בעלי חיים חסר סיבה. ….להמשך קריאה לחץ > מצוות שילוח הקן – ירון לוי, יד לאחים

צומות ביהדות – צום הוא יום בו נמנעים מאכילה ושתיה וזאת למטרות שונות: לכפרה על עוונות- כמו בצום יום כיפור , לזיכרון של נס או אירוע מיוחד – כמו תענית אסתר שנקבעה לזכר התענית שצמה אסתר וכל עם ישראל על מנת לבטל את גזירת השמד שאיימה על העם כולו. ישנם צומות שאנשים קובעים לעצמם על מנת להתעלות ולהזדכך או כדי לכפר על חטאים שביצעו. ביהדות קיימים שישה צומות: צום יום כיפור, צום י"ז בתמוז, צום תשעה באב, עשרה בטבת, צום גדליה ותענית אסתר. ….להמשך קריאה לחץ > צומות ביהדות – ירון לוי, יד לאחים

הזכרת נשמות – נוהגים להתפלל על נשמות הנפטרים, על ידי אמירת תפילת יזכור, בה מזכירים את שמותיהם ונודרים לתת צדקה בעבורם. תפילה זו נאמרת ארבע פעמים בשנה, בארבעה תאריכים מיוחדים מאד: יום הכיפורים, שמיני עצרת, אחרון של חג הפסח וחג השבועות. התפילה נאמרת לאחר קריאת התורה ולפני מוסף, כאשר ספר התורה עדיין לא הוחזר לארון הקודש. בתפילת יזכור מזכירים את נשמותיהם של אב ואם, אחות, אישה ובנים שמתו ונשמות הקרובים האחרים, מבקשים מהקב"ה שתהיה לנשמתם מנוחה בגן עדן ונודרים לתת צדקה כשי שתתקיים התפילה. בבתי כנסת מסוימים נוהגים להזכיר את נשמות כל חברי הקהילה שנפטרו. ….להמשך קריאה לחץ > הזכרת נשמות – ירון לוי, יד לאחים

ברכת הגומל – אמרו חז"ל (ברכות ) "ארבעה צריכים להודות: יורדי הים, הולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים" ברכת הגומל היא אחת מברכות ההודאה הנזכרת כבר בתלמוד הבבלי ומיועדת למי שהיה בסכנה או במצב הטומן בחובו סכנה וזה להיחלץ ממנו בבריאות ובשלום. ברכת הודיה זו נלמדת מפרק ק"ז בספר תהילים: "וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו". "בקהל עם" – זהו מניין; "זקנים" – אלה הם תלמידי חכמים שקנו חכמה, על כן משתדלים שכאשר מברכים ברכת הגומל יהיה זה בבית הכנסת, בפני מנין של עשרה הגברים ומתוכם יהיו לפחות שני תלמידי חכמים נוסח ברכת הגומל הוא "ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם, הגומל לחייבים טובות- שגמלני כל טוב" וקהל השומעים עונה: "אמן, מי שגמלך טוב הוא יגמלך כל טוב סלה" וישנו נוסח אחר: "האל אשר גמלך כל-טוב, הוא יגמלך נצח סלע ועד". בדרך כלל עולים לברך ברכת הגומל בקריאת התורה. ….להמשך קריאה לחץ > ברכת הגומל – ירון לוי, יד לאחים

מהם שלושה עשר עיקרי האמונה? – הרמב"ם חיבר י"ג עיקרים הנאמרים בכל יום בברכות השחר ובשבת ויו"ט לאחר התפילה. 13 העיקרים , הם האמונות היסודיות של היהדות. הרמב"ם מונה ומבאר את י"ג העיקרים בפירושו למשנה, מסכת סנהדרין פרק י’. ….להמשך קריאה לחץ > מהם שלושה עשר עיקרי האמונה? – ירון לוי, יד לאחים

מלווה מלכה – מלווה מלכה היא סעודה שנוהגים לאכול במוצאי שבת, ובה מלווים את שבת המלכה בצאתה בשירה ובסעודה, כמו שמלוים מלך ומלכה בצאתם מן העיר. כמו אדם שנפרד מאורח יקר ואהוב, שקשה עליו פרידתו, והוא הולך עמו כברת דרך ארוכה כדי לשהות עוד במחיצתו, כך צריך לנהוג עם השבת, למרות שהיא כבר נסתיימה, אנו ממשיכים להתבשם ולהתענג מקדושתה. סעודה זו נקראת גם "סעודה רביעית" או "סעודת דוד המלך" והסיבה לשם זה היא משום שדוד המלך ביקש מה’ לדעת את יום מותו, והקב"ה הסכים לבקשתו וגילה לו שהוא ימות בשבת, ומאז, בכל מוצאי שבת היה דוד עושה סעודה לבני ביתו, כדי להודות לה’ ולשמוח על כך שעדיין לא מת. ….להמשך קריאה לחץ > מלווה מלכה – ירון לוי, יד לאחים

שולחן ערוך – השולחן ערוך הוא ספר ההלכות, הדינים והמנהגים הנפוץ ביותר ביהדות, שנכתב על ידי רבי יוסף קארו בצפת. אל ספר השולחן ערוך נוספו הערות ותיקונים לפי מנהגי אשכנז, שנכתוב בידי רבי משה איסרליש והוא נתקבל כספר יסוד הלכתי על ידי רבני ופשוטי העם. השולחן ערוך כולל ארבעה טורים שהם ארבע תחומי חיים המקיפים את חייו של היהודי, הלכותיהם ומנהגיהם: ….להמשך קריאה לחץ > שולחן ערוך – ירון לוי, יד לאחים

ברכת הלבנה – אנו אומרים בברכת הלבנה: "וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן, שהם עתידים להתחדש כמותה". הלבנה מקבלת את אורה מן השמש, כשם שישראל מקבלים את אורם וסגולתם מהקב"ה. המדרש מספר שהלבנה חטאה בבריאת העולם, ולכן גזר עליה הקב"ה שתיפגם, אולם לעתיד לבוא הקב"ה עתיד להשלים את חסרונה. כך גם עם ישראל, שנמצאים בגלות ויודעים תקופות של גאות ותקופות רבות של שפל וקרנם ירודה, אך לעתיד לבוא עתיד הקב"ה להרים את קרנם. ….להמשך קריאה לחץ > ברכת הלבנה – ירון לוי, יד לאחים

אורים ותומים – האורים ותומים מוזכרים בעיקר בתקופות המלכים והשופטים הראשונים, באמצעותם התקבלו החלטות מהותיות הנוגעות לענייני ציבור: יציאה למלחמה, חלוקת הארץ ועוד. פעולת האורים ותומים הייתה מתבצעת באמצעות הארת האותיות שהיו חקוקות על אבני החושן, לאחר שנשאלה שאלה. צירוף האותיות היה יוצר את התשובה. קיומם של האורים והתומים ואפשרות השימוש בהם מוזכרים כבר בתורה. סיפורים על שימוש באורים ותומים מוזכרים בהמשך התנ"ך לאחר תקופת דוד האורים ותומים אינם מוזכרים, מלבד באזכור מאוחר שלהם בתקופת עזרא ונחמיה. ….להמשך קריאה לחץ > אורים ותומים – ירון לוי, יד לאחים

פדיון הבן – פדיון הבן היא מצוות עשה מתרי"ג המצוות, ואחת מכ"ד מתנות כהונה שבה זכו אהרן ובניו הכהנים. אבי התינוק חייב לפדות את בנו הבכור מאת כהן‏‏. התינוק נפדה מהכהן על ידי תשלום חמישה סלעים – מטבעות כסף טהור, או חפץ השווה לסכום זה. מצוות פדיון בכור מופיעה בתורה מספר פעמים. לדוג’ "וכל בכור אדם בבניך תפדה" (שמות) התורה מסבירה שהסיבה למצווה זו, היא מכיוון שבכורי ישראל ניצלו במצרים בזמן מכת בכורות. וכן מכיוון שלאחר חטא העגל החליפו הכהנים והלויים את הבכורים בעבודת הקרבנות, ואחר כך בארץ ישראל ובמקדש. והבכורים נדרשו לפדות את עצמם מאת הכהנים.‏ ….להמשך קריאה לחץ > פדיון הבן – ירון לוי, יד לאחים

חנוכת בית – אין נוהל קבוע לטקס חנוכת הבית, אולם ישנם כמה מנהגים שמשתלבים בו, יש מנהגים שונים על פי הקבלה. קהילות ספרד אומרים קטעים ארוכים מספר הזוהר ובקשות ותפלה על בעל הבית ובני ביתו, שיהיה מוצלח בישיבתו בביתו בעושר ובנים ובריאות וחיים טובים ויזכה הוא ובני ביתו לקיים בו תורה ומצות ומעשים טובים. יש הנוהגים לכנס מניין של עשרה אנשים בעת קביעת מזוזות בבית, אומרים כמה דברי תורה, אוכלים דבר מה ונפרדים בברכות ותשבחות בשלום. ….להמשך קריאה לחץ > חנוכת בית – ירון לוי, יד לאחים

הקטורת – הקטורת הייתה תערובת בשמים שהיו מקטירים על מזבח הזהב, שנקרא גם "מזבח הקטורת". הקרבת קטורת הייתה נעשית פעמיים ביום, בבוקר ובין הערביים. בתורה נזכרו ארבעה סוגים של קטורת: נטף שחלת חלבנה ולבונה, אבל חכמים למדו מפי השמועה שהיו 11 מינים, הנקראים "סממנים" ואלו הן: הצרי, הציפורן, חלבנה, לבונה, מור, קציעה, שיבולת נרד, כרכום, קושט, קלופה וקינמון. עשיית הקטורת הייתה מלאכה מיוחדת, ורק משפחה ‘בית אבטינס’ ידעה כיצד ליצר את הקטורת, באופן שעשן הקטורת יתמר כלפי מעלה בלבד ולא יתפזר לצדדים. ….להמשך קריאה לחץ > הקטורת – ירון לוי, יד לאחים

יד לאחים – פעילותם של מתנדבי יד לאחים מונחת ע"י עיקרון החשוב, כי אין לוותר על אף יהודי. כל יהודי באשר הוא, הינו נצר לאבות האומה: אברהם, יצחק ויעקב. בכל יהודי, פועמת נפש יהודית אשר לעתים יש לגלותה, ללבות את אישה. בכדי ליישם מטרה נשגבה זו של אי ויתור על אף נפש יהודית, עוסק יד לאחים במכלול רב של פעילויות. ….להמשך קריאה לחץ > יד לאחים – ירון לוי, יד לאחים.

כתב: ירון לוי, פעיל יד לאחים.

חג הסוכות הוא אחד משלושת הרגלים. סוכות מתחיל חמישה ימים לאחר יום הכיפורים והוא חל במשך 7 ימים מי"ד בתשרי – כ"א בתשרי..

חג הסוכות נקרא בשם זה, משום שהמצווה המרכזית בחג היא לשבת בסוכה, זכר לסוכות בהן ישבו בני ישראל בצאתם ממצרים. כנאמר "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כ"ג) מפרשים אחרים מסבירים שהישיבה בסוכה היא זכר ל"ענני הכבוד" שליוו את ישראל והגנו עליהם במדבר.

לחג הסוכות ישנם שמות נוספים, כמו חג האסיף- שבתקופה זו בארץ ישראל היו אוספים את פירות ותבואות הקיץ. זמן שמחתנו- משום שהשמחה מהווה מוטיב מרכזי בחג הסוכות והוא נחשב לחג השמח ביותר מבין חגי ישראל.

ישיבה בסוכה – הלכות בניית סוכה

בחג הסוכות, מצווה לשבת בסוכה, ולהשתמש בה בכל השימושים הרגילים של בית. סוכה היא דירת ארעי, כלומר מקום מגורים לא קבוע. המצווה היא לגור בסוכה ממש: לאכול, לשתות ואף לישון, כל שבעת ימי החג. גודל הסוכה המינימלי הוא 7 על 7 טפחים, וגובהה הוא לפחות עשרה טפחים. על הסכך להיות מהצומח, מנותק מהארץ, ומדבר שאינו מקבל טומאה. נוהגים המהדרים להשתמש בכפות תמרים או בענפי עץ ירוקים המביאים איתם לסוכה את ריחות הירק של הטבע. בסוכה צריך לשבת תחת הסכך ממש, ועל הסכך להיות תחת כיפת השמים, ולכן סדין מתחת לסכך או תקרה מעליו חוצצים ופוסלים את הסוכה. כמו כן, ישנם דינים נוספים לגבי תהליך הבנייה, מספר הדפנות ועוד.

את הסוכה נוהגים לקשט בכל מיני קישוטים, תמונות, והם הנקראים בלשון חז"ל "נוי סוכה". נהוג להתחיל את בניית הסוכה כבר במוצאי יום כיפור, ובכך להתחיל במצווה ראשונה מיד לאחר יום כיפור שהוא יום כפרת עוונות. מצווה ליהודי להקים את הסוכה בעצמו או להיות שותף בהקמה.

ארבעת המינים

בחג הסוכות, מצווה ליטול את ארבעת המינים.

נטילת ארבעת המינים, היא לקיחת ארבעה מיני צמחים: לולב אתרוג, שלושה הדסים ושתי ערבות, ונענועם בכל יום מימי החג, חוץ מיום השבת.

כל אחד מארבעת המינים מאופיין בתכונות מיוחדות, והאיחוד ביניהם ונענועם יחד מסמלים את אחדות עם ישראל.

אתרוג – יש בו טעם וגם ריח טוב.

לולב – טעם יש לו אך ריח אין לו.

הדס – יש לו ריח אך אין לו טעם.

ערבה – אין לה לא טעם ולא ריח.

חלוקה זו מסמלת את כל הסוגים שבעם ישראל:

טעם וריח – היהודים, שיש בהם גם תורה וגם מעשים טובים.

טעם בלי ריח – יהודים בעלי תורה, שאינם עוסקים כל-כך במעשים טובים.

ריח בלי טעם – בעלי מעשים טובים, אך אין להם תורה.

לא טעם ולא ריח – אלה היהודים, שלא הגיעו לא לתורה ולא למעשים טובים.

הושענות – בבית המקדש בימי חג הסוכות היו מבקשים בקשות שנקראו "הושענות" – ביטוי שנוצר מהמילים "הושע נא" עליהן חוזרים בסוף כל בקשה. כיום ישנם פיוטים אותם אומרים המתפללים בבית הכנסת, תוך כדי הקפת הבימה עם ארבעת המינים בידיהם. הבקשות בפיוטים אלו עוסקות בישועה כללית, בירידת הגשמים ובהצלחת התבואה בשנה הקרובה.

אושפיזין- מקובל כי שבעת אושפיזין מגיעים להתארח בסוכה של כל יהודי, בכל אחד מימי חג סוכות: ביום הראשון – אברהם, ביום השני – יצחק, ביום השלישי – יעקב, ביום הרביעי – יוסף, ביום החמישי – משה, ביום השישי – אהרון, ביום השביעי – דוד. נהוג גם להזמין אורחים בשר ודם להתארח בסוכה לארוחות החג. רבנים, אישי ציבור ומנהיגים דתיים נוהגים לבנות סוכות גדולות ולקבל בהם כמה שיותר אורחים.

שמחת בית השואבה – נוהגים לערוך בכל אחד מערבי החול של חג הסוכות, שמחת בית השואבה, לשמוח ולרקוד, זכר לשמחה שהייתה בבית המקדש. בימי בית שני, אז היו עורכים בלילות חג הסוכות חגיגות גדולות, שהיו מכונות "שמחת בית השואבה". במרכזה של החגיגה נערך טקס "ניסוך המים" כתפילה לה’ להורדת גשמים. במשנה כתוב: "כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה – לא ראה שמחה מימיו."

הכותב הוא מתנדב בארגון יד לאחים, יד לאחים פועל לשמירה על שלימותו של עם ישראל. נאבק במיסיון ובכתות המפילים ברשתם יהודים רבים ומחלץ נשים יהודיות וילדיהן מכפרים ערבים.

היכנסו לאתר של יד לאחים: http://www.yadleachim.co.il/

ב"ה

כתב: ירון לוי, מתנדב יד לאחים.

בי’ בניסן חל יום פטירתה של מרים הנביאה, אחת משבע הנביאות שקמו לישראל, דמות של מנהיגה יוזמת ומובילה. מרים הייתה בתם של עמרם, מגדולי הדור של אותה תקופה ויוכבד ואחותם של אהרון ומשה.

שמה של מרים ניתן לה על שם המרירות שהייתה בה , על השעבוד והחיים הקשים והמרים של בני ישראל באותה תקופה. פרעה שהיה שליט מצרים העביד את ישראל בפרך וגזר עליהם גזירות קשות כשהחמורה שבהם "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו", פרעה גזר להמית את כל הזכרים על מנת שהזכרים לא יגדלו ויהפכו להיות חיילים של ישראל במלחמה נגדו.
יוכבד, אמה של מרים אמרה לבעלה, לשם מה ללדת תינוקות אם יושלכו ממילא?,שמע זאת עמרם והתגרש מאשתו. מכיוון שהיה גדול הדור עשו רבים כמוהו וגירשו את נשותיהם. מרים התעצבה מאד מכך שאביה פרש מאימה, היא באה אליו ואמרה לו "אבא, גזרתך קשה מפרעה, פרעה גזר על הזכרים ואתה גזרת גם על הנקבות" ועוד אמרה לו מרים, "גזור שתתבטל גזירת פרעה והקב"ה ישמע לגזירת צדיק ולא לגזירתו של רשע". עמרם שמע את דבריה והתחתן בשנית עם אשתו יוכבד, וכך עשו כולם והחזירו את נשותיהם.
לאחר נישואיהם מחדש, הרתה יוכבד וילדה בן, זהו משה רבינו. בזכותה של מרים שעשתה שלום בית בין הוריה נולד משה, מושיעם של ישראל.

מפרשים שונים אומרים שמרים ניבאה את לידתו של משה וידעה שיהיה מושיעם של ישראל ואף אמרה זאת לאימה לפני לידתו.
כשנולד משה, יוכבד הכניסה אותו לתיבה ושמה אותה ביאור על מנת להצילו. מרים הרגישה אחריות לתינוק ורצתה להשגיח עליו ולראות מה יעלה בגורלו. היא התחבאה מאחורי קני סוף שהקיפו את היאור וצפתה במתרחש, אז ראתה את בתיה, בתו של פרעה מושיטה את ידה ולוקחת את משה ומוציאה אותו מהיאור. התינוק בכה מאד ובתיה רצתה להאכילו אך הוא סרב והמשיך לצרוח. מרים באומץ ליבה ותושייתה, באה אל בתיה ואמרה לה שזהו תינוק עברי ובוודאי יסכים לינוק רק מאם עבריה. היא הובילה את בתיה עם התינוק היישר לביתה , וכך זכתה יוכבד להניק את בנה, בלא שתדע בתיה בת פרעה שיוכבד היא אמו של התינוק.
המעשה שעשתה מרים היה אמיץ מאד, הרי פרעה גזר להרוג את התינוקות ובאמרה לבתיה שהתינוק עברי היא יכלה לגרום למותו וגם לכך שאמא תיענש על כך שהותירה את התינוק בחיים, אך מרים לא ידעה פחד ועשתה את מעשיה באמונה וחכמה.
לא רק את משה הצילו יוכבד ומרים, אלא עוד תינוקות עבריים רבים, מרים ויוכבד היו המיילדות העבריות המכונות בתורה "שפרה ופועה", שלא קיבלו את גזירתו של פרעה והחיו תינוקות עבריים רבים.

ביציאת מצרים, מרים האמינה שעם ישראל יגאל ולקחה איתה תוף וכלי נגינה, כדי שתוכל לשיר ולהודות לה’. עם ישראל יצא ממצרים, לאחר נס קריעת ים סוף והם עברו את הים בשלום, כשכל המצרים שרדפו אחריהם טבעו בים עם סוסיהם ורכושם, שר משה את שירת הים ושמרים ואיתה כל נשות ישראל ענו לו בשיר, בתופים ובמחולות, כהודיה לה’ על הגאולה הניסית ממצרים, שירה זו נקראת על שמה של מרים, "שירת מרים"

בפעם השלישית מוזכרת מרים בתורה כאשר סיפרה לאהרון לשון הרע על אשתו של משה, ציפורה וכינתה אותה "אישה כושית". הקב"ה העניש אותה , ענן הכבוד שהיה מעל אוהלה, סר ממנו והיא חלתה בצרעת. מרים נשלחה לבידוד מחוץ למחנה, לאחר שבעה ימים התפלל משה לקב"ה וצעק אליו "אל נא רפא נא לה" ואכן הקב"ה שמע לתפילתו וריפא את מרים מיד.
המפרשים אומרים שעם ישראל כיבד ואהב את מרים, עד שלא חזרה אל המחנה, חיכה כל העם ולא המשיך במסעו.

אמרו חז"ל: שלושה פרנסים טובים עמדו להם לישראל ואלו הם , משה , אהרון ומרים, ושלוש מתנות טובות ניתנו על ידיהם … באר בזכות מרים. מתה מרים ונסתלקה הבאר…"
מספרים המפרשים כי לכל אורך מסעם של עם ישראל נדדה איתם באר מים שהצילה אותם ממוות בצמא. הבאר התקיימה בזכותה של מרים ונקראה על שמה "באר מרים" וכהוכחה לכך, כשנפטרה מרים, נעלמה הבאר.
מרים הנביאה נפטרה בי’ בניסן, בשנת הנדודים האחרונה של בני ישראל במדבר ונקברה בקדש שבמדבר סיני.

הכותב הוא מתנדב בארגון יד לאחים. ארגון יד לאחים פועל משנת תש"י להצלת יהודים הנמצאים בסכנת התנתקות רוחנית מעם ישראל. יד לאחים מחלץ נשים יהודיות מכפרים ערביים ומציל יהודים שנפלו ברשתם של המיסיון והכתות.
היכנסו לאתר של יד לאחים: http://www.yadleachim.co.il/ או לדף הבית בפייסבוק של עמותת יד לאחים

ב"ה

כתב: ירון לוי מתנדב יד לאחים.

הפטרת היום הראשון של ראש השנה מביאה את סיפורה של חנה, אשת אלקנה ואמו של שמואל הנביא. חנה הייתה אחת משבע הנביאות המוזכרות בתנ"ך
אלקנה, בעלה של חנה היה צדיק ובזכותו החלו בני ישראל לפקוד את משכן שילה ולעלות לרגל, מספרים חז"ל שאלקנה היה עולה לשילה עם כל משפחתו ארבע פעמים בשנה וכשהיו אנשים שואלים אותו לאן הוא הולך, סיפר שהוא בדרכו למשכן ה’ בשילה והציע לאנשים לבוא אתו באומרו שמשם תצא תורה ומעשים טובים. הוא היה משכנע את הנשים שיתנו לבעליהן לעלות לרגל או יבואו איתם ומשנה לשנה עלו בזכותו למשכן עוד ועוד אנשים מבני ישראל והתקרבו לה’.
לאלקנה היו שתי נשים, האחת חנה והשנייה פנינה.
חנה הייתה עקרה ובמשך תשעה עשר השנים שבהם הייתה נשואה, לא היו לה ילדים. ואילו לפנינה היו עשרה ילדים. חכמינו אומרים שהקב"ה מנסה את הצדיקים על מנת שיתפללו ויתקרבו אליו וחנה הייתה צדיקה, על כך ניסה אותה הקב"ה.
בנוסף על הסבל הנורא שעברה חנה מכך שרצונה העז לזכות בילדים לא התגשם, פנינה, אישתו השניה של אלקנה, הייתה נוהגת להקניט ולהשפיל אותה על עקרותה. היא הייתה אומרת לה: אילו היית צדקת ה’ לא היה מונע ממך פרי בטן. יש מפרשים המסבירים את דבריה של פנינה, בכך שרצתה לעורר את חנה להתפלל עוד ועוד לה’ ולזכות בבן.
אלקנה אהב את חנה מאד, על אף עקרותה והיא האישה היחידה בתנך שאהבתו של בעלה אליה מוזכרת במפורש. חנה התפללה כל הזמן לקב"ה והתחננה אליו שייתן לה ילד ואלקנה ניסה לנחמה ואמר לה "למה תבכי, הרי אנוכי טוב לך מעשרה בנים". תשמחי בחלקך ותעבדי את ה’ גם ללא ילדים, אולי זה רצון ה’.
דבריו של אלקנה לא ניחמו את חנה והיא לא קיבלה את העקרות כגזירה. שנה אחר שנה היא נסעה לשילה להתפלל לה’ שיחנון אותה בבן. כאבה של חנה היה רב ושוב יצאה לבית ה’ בשילה להתפלל מעמקי ליבה השבור לה’. הפעם היא לא הסתפקה רק בתפילה. חנה נדרה נדר לה’ שאם תזכה ללדת בן, היא תקדיש אותו לעבודת ה’ במשכן. למרות שהיה הדבר בנפשה, חנה לא אמרה את הדברים בצעקה או בכעס, היא התפללה בשקט, קולה לא נשמע רק שפתיה נעות וליבה מלא בכוונה לכל מילה.
עלי הכהן, שהיה הכהן הגדול באותה התקופה ואב בית הדין, היה משגיח על העבודה והתפילה במשכן. הוא ראה את חנה מתפללת בחג מתוך בכי, כשרק שפתיה נעות ותמה על כך מאד, הוא חשב שהיא שיכורה, והרי לשיכור אסור להיכנס לבית ה’. לאחר שסיימה את תפילתה הוא פנה אליה בעדינות ושאל האם היא שיכורה? חנה נפגעה מאוד מחשדו של עלי וענתה לו שהיא אינה שיכורה כי אם ליבה שבור והיא מתפללת מנפש כואבת. עלי התנצל בפניה על חשדו ובירך אותה שה’ ישמע את תפילותיה ואכן לאחר שחזרה לביתה הרתה חנה וילדה בן. היא קראה לו שמואל, על כך ששמע ה’ את תפילתה.
שמואל היה ילד צדיק מאד בעל כוחות רוחניים ושכליים גדולים בהרבה מגילו, וחנה הצדיקה, על אף שחיכתה שנים לבן הזה וסוף סוף זכתה לחבוק אותו ורצתה לגדל אותו ולהיות במחיצתו כל הזמן, אולם היא התגברה על רגשותיה הפרטיים ומיד כשהתאפשר הדבר היא קיימה את נדרה והביאה אותו למשכן בית ה’, לעלי שחינך אותו וגידלו בקדושה, לשרת את ה’ במשכן.
הקשר של חנה עם בנה לא נותק ומדי שנה כשעלתה למשכן, היא ראתה את בנה והביאה לו מעיל שתפרה לו באהבה ושמואל לבש את המעיל תמיד.
ביום שמסרה חנה את שמואל לעלי נחה עליה רוח ה’, ומתוך כאבה הגדול היא פצחה בשירה, אותה אנו קוראים בראש השנה. שירה זו פותחת כשבח והלל לשם, שאמר את דברו ולא יחזור בו. בשירתה מזכירה חנה גם את הקושי הגדול במסירת בנה לה’ ומנבאה אירועים שיקרו לעם ישראל עד סוף הדורות.

תפילת חנה היא אחת התפילות המיוחדות ביהדות, וממנה למדים כמה מהלכות התפילה. על חנה נאמר שהתפללה וקולה לא נשמע ולכן אנו מתפללים בלחש ואסור להגביה קול בתפילה.
חנה התפללה ושפתיה נעו ולכן צריך שהשפתיים ינועו בתפילה ויחתכו את המילים.
.
בעדות המזרח נוהגים להתפלל חלקים מתפילת חנה בתפילת שחרית. נשים מוסיפות בתפילה זו:
"ריבונו של עולם, כשם ששמעת לחנה בתפילתה , כן תשמע ותענה לתפילתי."

חנה הייתה אישה גדולה, היא עלתה מעל הניסיונות והייסורים שהיו מנת חלקה. חנה קילסה ושיבחה את הקב"ה במילים שהן היסוד לתפילותינו והצליחה בתפילתה לשבור את גזירת העקרות. למרות הקושי הגדול ורצונה הטבעי כאם לגדל את בנה, היא הקדישה את בנה הצדיק, שמואל הנביא, לה’.

הכותב הוא מתנדב בארגון יד לאחים, יד לאחים מחלץ נשים יהודיות וילדיהן מכפרים ערביים
ומושיט יד לעזור ליהודים שנשבו בכבלי המיסיון והכתות.
הכנסו לאתר של יד לאחים : http://www.yadleachim.co.il/ או לדף הפייסבוק של יד לאחים

ב"ה

כתב: ירון לוי, מתנדב יד לאחים.

בתורה נאמר: "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם" (במדבר ט"ו ל"ח).

מצוות ציצית היא אחת מתרי"ג המצוות ולפיה אנו מצווים ללבוש בגד בעל ארבע כנפות – ארבע פינות מרובעות, ולכל פינה קשורה קבוצה של ארבעה פתילים המקופלים לשניים ויוצרים 8 חוטים.

"וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה’"- תפקידה של הציצית הוא להזכיר ללובש אותה את היותו יהודי. הציצית עוזרת לאדם לשמור על מחשבתו ולא לתור אחרי הלב והעיניים.

מצוות ציצית היא מצווה חשובה מאד , חכמינו אמרו שהיא שוות ערך לכל מצוות התורה, משום שהיא מזכירה לנו את הקב"ה ובכך את כל מצוותיו.

הלכות ומנהגים במצוות ציצית

כל בוקר בזמן התפילה מברכים "ברוך אתה.. אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצוות ציצית" ומנשקים את הציצית באהבה.

בימינו לא מצויים בגדים בעלי ארבע פינות, לכן נוהגים ללבוש "טלית קטן", כדי לקיים את המצווה.

נוהגים גם להתעטף בשעת התפילה בטלית גדולה העוטפת את כל הגוף.

מצוות ציצית מיועדת רק לגברים משום שהיא מצווה שהזמן גרמא וחייבים בה רק ביום, לכן נשים פטורות ממנה. רבים נוהגים ללבוש ציצית גם בלילה, למרות שאין זו חובה מהתורה. נהוג שכאשר מגיע הילד לגיל שלוש, הוא מתחיל ללבוש טלית קטן.

ישנם כמה מנהגים באשר לצורת החור בו מושחלים פתילי הציצית. המנהג הנפוץ הוא חור אחד קטן סמוך לזווית, בו מושחלים הפתילים ונכפלים לשנים. מנהג החסידים הוא לעשות שני חורים סמוכים קרוב לזווית ולהשחיל את החוטים ביניהם.

כל הטליתות שנעשו כהלכה כשרות לקיים בהן את מצוות הציצית, גם אם הן מכותנה וגם אם מצמר.
חלק מבני עדות אשכנז ורוב החסידים, מקפידים ללבוש דווקא טלית של צמר. אף בימים החמים.

בני עדות אשכנז נוהגים ללבוש את הציצית מתחת לחולצה, ולגלות את הציציות מעל המכנסיים.
חסידים רבים נוהגים ללבוש את הציצית מעל החולצה, מתחת למעיל החליפה.
ואילו בני עדות המזרח נוהגים ללבוש את הציצית כולה מתחת לחולצה.

ציצית תכלת.

בתורה כתוב "ונתנו על-ציצת הכנף, פתיל תכלת… וראיתם אתו וזכרתם את-כל-מצו‍ת ה’". לפי פסוק זה יש חיוב שבכל אחד מצידי הציצית יהיה פתיל אחד בצבע תכלת. על פי חז"ל הטעם לצבע זה היה כי תכלת דומה לכיסא הכבוד ומזכיר את הקב"ה.

לפי המסורת, צבע התכלת הופק מחילזון ימי ספציפי, ובמקרא מבואר כי צבע התכלת היה אחד הצבעים היוקרתיים של העולם העתיק, השתמשו בו בנוסף גם לבגדי הכהונה וצביעת בדים במשכן ובמקדש. בהלכה נקבע כי "התכלת איננה מעכבת את הלבן". מאחר שאין מסורת ממה היה עשוי התכלת שהיה בימי התנ"ך, רוב שומרי המצוות לא לובשים ציצית עם תכלת.

מעלת מצוות ציצית

מסופר על הגאון רבי אליהו מווילנא שחי כל ימיו בקדושה ובטהרה, ובני דורו העריצו אותו על גדולתו בתורה ועל מידותיו התרומיות.
בד’ דחול המועד סוכות, שנת תקנ"ח הרגיש הגאון שקרובה שעת פטירתו מן העולם. ואף שחש אותה שעה חולשה יתרה, אחז בשארית כוחותיו ב’ארבע כנפות’ שלו ואמר: על הכתוב ‘וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה", שנינו בירושלמי: ‘וראיתם אותם אין כתיב כאן, אלא: וראיתם אותו, מגיד שכל המקיים מצוות ציצית. כאילו מקבל פני שכינה’ (ברכות א, ב).
הגאון פרץ בבכי ואמר: מה קשה הפרידה מעולם המעשה, שבו שהיתי עד עתה. הן בשכר מצווה העולה פרוטות, כמצוות ציצית, אדם זוכה לקבל פני שכינה. ואילו בעולם האמת, שאני עובר אליו בקרוב, אפילו ירתום האדם כל כוחותיו, לא יוכל להשיג מדרגה זו של קבלת פני שכינה …".

הכותב הוא מתנדב בארגון יד לאחים

ארגון יד לאחים פועל לשמירה על שלימות צביון עם ישראל ומושיט יד לעזרה ליהודים הנמצאים בסכנת התנתקות רוחנית.

יד לאחים מסייע לנשים שנקלעו לקשרים עם בני מיעוטים ומציל יהודים שנפלו בזרועות המיסיון.

היכנסו לאתר האינטרנט של יד לאחים: http://www.yadleachim.co.il/ או בקרו בדף הפייסבוק של יד לאחים

ב"ה

כתב: ירון לוי, מתנדב יד לאחים.

"עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם, להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו" למילים חיבתו של אברהם אבינו יש שני פירושים. חיבתו של ה’ לאברהם, וחיבתו של אברהם לה’.

התורה מספרת לנו על הניסיונות כדי שנלמד מאברהם אבינו ונלך בדרכו, חז"ל מסבירים שהטעם לכך שאברהם נאלץ לעבור ניסיונות כל כך קשים, היא העובדה שמדובר באבי האומה ועמידתו המופתית בכל הניסיונות מהווה דוגמא לכל יהודי ויהודי מעם ישראל, במשך כל הדורות.

חייו של אברהם אבינו, אבי האומה, המאמין הראשון שגילה את הימצאותו של הקב"ה היו חיים קשים ומלאי התמודדויות. אברהם היה המאמין הראשון והיחיד מול עולם שלם שסגד לאלילים ולא קיבל את האמונה בה’. אברהם אבינו לא נרתע מעובדי האלילים והקדיש את חייו להפיץ את האמונה בה’. הוא פתח את ביתו לאורחים ולאחר שכיבד אותם בכל טוב, בירך איתם ברכת המזון כדי שיודו לבורא העולם ויכירו בקיומו. בניסיון הראשון שהתנסה, אברהם אבינו העדיף להשליך את עצמו לכבשן האש ולא לסגוד לאלילי נמרוד. בהמשך הצטווה אברהם לעזוב את מולדתו ואת בית אביו למקום לא ידוע, בביטחונו המלא בקב"ה הלך אברהם אבינו בלי לדעת לאן פניו מועדות ומבלי להרהר אחר מידותיו של ה’.

לאחר שכבר הגיע לארץ כנען, פרץ רעב בארץ, הארץ אותה הבטיח הקב"ה לאברהם ולצאצאיו ואברהם נאלץ שוב לצאת לנדודים ולרדת למצרים כדי להינצל מהרעב. כשהגיעו אברהם ואשתו שרה למצרים, נכשלו ניסיונותיו של אברהם להחביא את שרה ולהגן עליה מפני פרעה והיא נלקחה לבית פרעה. היה זה ניסיון נוסף וקשה עבור אברהם אבינו. לאחר מכן נלחם אברהם בגבורה נגד המלכים ששבו את בן אחיו לוט.

הניסיון הבא היה, כאשר ה’ הודיע לאברהם, בברית בין הבתרים את הבשורה הקשה ולפיה בניו יהיו גרים ומשועבדים 400 שנה לפני שיזכו להגיע ארץ המובטחת.

ואז בגיל 99 מצטווה אברהם אבינו, להיות היהודי הראשון שיקיים את מצוות ברית מילה והוא מבצע זאת במסירות נפש. עד היום נקראת המצווה של אברהם אבינו ומברכים את הניצול על כך שזכה ל"הכנס בבריתו של אברהם אבינו ע"ה".

לא די בכך ששרה נלקחה ממנו שנים קודם לכן, על ידי פרעה. שוב מתנסה אברהם ושרה נלקחת על ידי אבימלך, מלך פלישתים.

לאחר מכן מגיע ניסיון נוסף וקשה, בו נדרש אברהם לשמוע בקולה של שרה אשתו המבקשת ממנו לגרש את ישמעאל בנו מביתו, כדי שלא ישפיע לרעה על יצחק. למרות הקושי שבדבר, אברהם נאלץ לשמוע בקולה של שרה ולגרש את ישמעאל.

ואז מגיע שיא הניסיונות, זה שאנו מזכירים כל יום בתפילה כזכות אבות לפני ה’ וקוראים אותו ביום המקודש ביותר לעם ישראל, יום כיפור. אברהם מתבקש על ידי ה’ להעלות את בנו היחיד והאהוב- יצחק לעולה.

אברהם אבינו לא מהסס, הוא לוקח את בנו היחיד, שלהולדתו חיכה שנים רבות כל כך, כשהוא אדם מבוגר היודע כי לא יהיו לו ילדים נוספים ומתכוון לקיים את מצוות ה’ ואז בשנייה האחרונה כשהמאכלת נמצאת מעל בנו יצחק, מגיע המלאך שעוצר את העקידה ואומר לאברהם שעמד בניסיון.

הניסיונות בהם התנסה אברהם ובראשם הניסיון האחרון של עקידת יצחק, מהווים סמל ומופת לאמונה בקב"ה ומסירות נפש לקיום רצון ה’.

הכתבה נכתבה ע"י ירון לוי, מתנדב יד לאחים ששם לעצמו כמטרה לקרב נפשות יהודיות אל ערכי היהדות. ירון לוי, כותב בבלוג על נושאי יהדות שונים וכמו כן, בגלל שירון הינו מתנדב בעמותת יד לאחים ומשום שהוא רואה בפעילותם של פעילי יד לאחים פעילות מוברכת שאיננה מוותרת על אף נפש יהודי, ירון לוי כותב גם על פעילותם יוצאת הדופן של עמותת יד לאחים.

ב"ה

עשרת הדיברות ניתנו במעמד הר סיני , אשר מהווה האירוע המשמעותי ביותר והבסיס לאמונה היהודית משום שבו רבבות בני ישראל ראו במו עיניהם ושמו במו אוזניהם את עשרת הדיברות מפי ה’ ובהמשך מפי משה.

כל המצוות נאמרו למשה רבינו על ידי הקב"ה בהר סיני אולם עשרת הדיברות נאמרו לעם ישראל כולו וכן צוו בלשון יחיד, ומכאן למדים שעל כל אחד ואחת מוטלת החובה לקיימם. עשרת הדיברות מסמלות את האיזון של מצוות התורה, הן מתחלקות לשני לוחות כאשר בכל לוח היו 5 דיברות.

מצד אחד מצוות אלוקיות, מצוות שה’ דורש מאתנו לקיים כדי לשמור על היחסים בינינו לבין אלוקים ומצד שני מצוות אנושיות, מצוות הקשורות ליחסים התקינים שבין אדם לחרו שקיומן מבטיח לנו עולם חיים בעולם טוב, בריא ומתוקן.

5 המצוות האלוקיות, הנוגעות ליחסים בין אדם לאלוקים וכתובות על הלוח הימני הן:

אנוכי ה’ אלוקיך- אנו צריכים להכיר בקיומו של אלוקים ולהאמין שהוא הבורא לעולם הזה והמנהיג היחיד שלו ואין בלתו. כאשר אנו מלאים באמונה וידיעה שהקב"ה בידיו הכל והוא שדואג לכל בריה ובריאה בעולם, הרבה יותר קל לנו להתמודד. האמונה באלוקים היא כח, היא מקור לשמחה ולחיים טובים ברוחניות ובגשמיות.

לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני- איסור לעבוד אלילים או ליחס לכוחות אחרים יכולת השפעה על הבריאה. בימים עברו היה נפוץ מאד לעבוד אלילים, לאנשים היו פסלים אותם הם היו מאכילים ומשתחווים אליהם . גם היום יש בארצות שונות קבוצות המאמינות בפסלים או בגוראים למיניהם. מדיבר זה אנו למדים שצריך להאמין רק באלוקים ולעבוד אותו בלבד.

לא תשא את שם ה’ אלוקיך לשווא- חובה להיזהר בכבודו של אלוקים ולא להישבע בשמו שבועת שווא, רבים המקרים בהם אדם נשבע ולא מקיים ואף אם בטוח שיקיים אין לו זכות להשתמש בשמו של הקב"ה לצורכו הוא אלא אם כן הוא מזכיר את שם ה’ בשעת התפילה או בעת לימוד תורה. ישנם כינויים שונים לקב"ה שניתן להשתמש בהם בחיי היום יום כמו אלוקים, ה’ הקב"ה, אך גם בכינויים אלו אין להשתמש לצורך שבועה.

זכור את יום השבת לקדשו- מכיוון שהקב"ה כשברא את העולם, עבד במשך 6 ימים וביום השביעי שבת מכל מלאכה, הרי שגם אנו מצווים לשבות ביום השבת ולקיים את השבת על כל מצוותיה והלכותיה, השבת היא מתנה שניתנה לעם ישראל ועלינו לשמור עליה ולקיים אותה במלואה. כשיהודי מקיים את השבת ושובת בה מכל מלאכה הוא זוכה למנוחה אמיתית, מנוחת הנפש ומנוחת הגוף.

כבד את אביך ואת אימך, לכאורה היינו מצפים שמצווה זו תהיה ברשימת המצוות של בין אדם לחברו, מדוע היא נחשבת מצווה שבין אדם לאלוקים? משום שכתוב שלושה שותפים לו לאדם, הקב"ה אביו ואמו לקב"ה חשובה מאד מצוות כיבוד הורים וזהו הדיבר היחיד בו מובטח גם שכר "למען יאריכון ימיך" אלוקים מבטיח למי שיכבד את הוריו אריכות ימים.

חמשת הדיברות הרשומות על הלוח השני עוסקות ביחסים שבין אדם לחברו. לכאורה דברים אלו מובנים על פי ההיגיון, מדוע אם כן היה צורך לכתוב אותם על לוחות הברית? היגיון של אדם הוא מוגבל, כמו כן לכל אדם היגיון משלו, אחד חושב שגניבה זה רק לקחת ממישהו שאין לו ואילו לקחת ממישהו שיש לו יותר מדי זה בסדר, אחר חושב שאם גונבים ומחלקים לעניים זוהי בכלל מצווה. לכן מצוות אלו נכללו בעשרת הדיברות ונאמרו לנו על ידי הקב"ה, על מנת שנקיים אותם לא בגלל שזה נראה לנו הגיוני ונכון, אלא כי הקב"ה ציווה, בקבלת עול מוחלטת.

לא תרצח, ברור מאליו שאסור לרצוח. אך לא מדובר רק על לקחת סכין ולהרוג אדם ח"ו אלא לפעמים אנו רוצחים אדם אחר במילים רעות של ביקורת, פוגעים בו ובכך רוצחים את נשמתו. לכן צריך לחשוב היטב כשאנו מדברים עם מישהו אחר ולזכור שיש לו נשמה ואסור לפגוע בה.

לא תנאף- לפי פרשנים מסוימים מדובר רק על קיום יחסים מחוץ לנישואין אולם פרשנים אחרים מפרשים שלא תנאף הכוונה לכל קיום יחסים שלא במסגרת תקינה של זוג נשוי ובזמני הטהרה בלבד.

לא תגנוב- כשמדברים על לא תגנוב מדובר לא רק על ללכת לחנות ולקחת חפץ שלא שייך לנו, ישנו ענין של גניבת דעת, כאשר אנו מעלימים מידע ממישהו או משקרים עליו ובכך גונבים ממנו, לדוגמא אנו מנסים למכור למישהו משהו ומעלימים ממנו את החסרונות של המוצר והאדם השני יסבול אח"כ מפגיעה כספית ורגשית עקב כך.

צריך לזכור שדין פרוטה כדין מאה ולא תגנוב פירושו אסור לגנוב, כל סכום ושום דבר. ומדוע? בגלל שכך ה’ ציווה.

לא תענה ברעך עד שקר אסור לתת עדות שקר בבית משפט משום שהיא עלולה להביא למותו אול למאסרו והריסת חייו של האדם הנשפט ומפריעה להגיע לחקר האמת ולהעניש את האשם האמיתי.

לא תחמוד אשת רעך בית רעך וכל אשר לרעך- הציווי לא תחמוד שהוא גם האחרון שבעשרת הדיברות מעורר תמיהה, מדוע הוא שייך לתחום שבין אדם לחברו הרי מדובר ברגש של חמדה ורק הקב"ה יודע מה בליבו ומוחו של האדם. איזה נזק נגרם לזולת כאשר אני חומד בליבי את רכושו? מהו העוול הנעשה לו? מכאן אנו רואים את ההבדל בין מצוות התורה לחוק האזרחי. ציווי התורה בתחום שבין אדם לחברו לא נועדו רק למניעת מריבות וחיכוכים אלא התורה רוצה לעקור מליבו של האדם את שורש הרע.

גניבה ורצח לא מתחילים רק כאשר אדם יוצא לבצע אותם. גם אם אדם עוד לא גרם נזק לזולתו הרי שמחשבת החמדה על רכושו או ביתו או אשתו של מישהו אחר יכולה להוות בסיס ללא תגנוב, לא תרצח או לא תנאף ולכן התורה כוללת אותה בעשרת הדיברות.

הכותב הוא מתנדב בארגון יד לאחים, הפועל לשמירה על שלימות עם ישראל

לקריאה על פעילות הארגון לעזרה לחילוץ נשים וילדיהם מכפרים ערביים ולמלחמה במיסיון

הכנסו לאתר האינטרנט: http://www.yadleachim.co.il/ או לדף החברתי של יד לאחים בפייסבוק

ב"ה

ניסים רבים התרחשו מדי יום בבית המקדש .

הרמב"ם אומר, כי בדרך כלל נסים, הם חד פעמיים ולא נמשכים לאורך זמן. אבל הניסים שהיו בבית המקדש קרו כל יום ולעיני העם כולו.

בימי הורדוס כשעסקו בבניין בית המקדש והיו יורדים גשמים בלילה. למחרת בבוקר נשבה הרוח, התפזרו העננים וזרחה השמש ויצאו העם למלאכתם ביידעם שבנית בית המקדש היא מלאכת שמיים. "לא הסריח בשר הקודש"- בשר הקורבנות בבית המקדש מעולם לא התקלקל.

כל האמנים ובעלי המלאכה שבנו את בית המקדש נשארו שלמים ובריאים,אף אחד לא מת ולא חלה, לא נשברה ידו או רגלו של איש מהם וגם כלי המלאכה נשארו שלמים. לא נראה מעולם זבוב בבית המטבחיים – בית המטבחיים הוא המקום שבו נשחטים הקרבנות ולכן היה בו דם בשפע , הזבובים נמשכים מאד לדם אבל בבית המקדש קרה נס שלא נראה מעולם זבוב.

לחם הפנים היה נאפה בערב שבת, והיו מניחים אותו על השולחן למחרת בשבת, הלחם היה מונח על השולחן עד השבת הבאה ורק אז היו הכוהנים אוכלים אותו, למרות שהלחם לא היה עטוף ולא הקפיאו אותו הוא נשאר טרי וטעים גם לאחר תשעה ימים מהיום שאפו אותו. הגמרא מספרת שמומחי אפיה מאלכסנדריה ניסו לחקות את נס לחם הפנים ולאפות את אותו הלחם אולם למרות שאפו את הלחם על פי מאותם מצרכים לא קרה להם הנס שהיה בבית המקדש והלחם התמלא עובש והתקלקל לאחר שבוע.

לא כיבו גשמים את האש של עצי מערכה, עצי המערכה בערו על המזבח החיצוני, שהיה תחת כיפת השמים ולמרות שהגשם ירד עליו לפעמים המשיכו העצים לבעור כל הלילה ומעולם לא כבו מהגשם .

על הארון בבית המקדש היה מונח מכסה זהב (כפורת) בעובי טפח (כעשרה סנטימטרים), וממנו מעוצבים מחתיכה אחת של זהב טהור דמויות שני מלאכים פורשי כנפיים. הנקראים כרובים. הכרובים היו ברוחב של יותר מ20 אמות ובכל זאת הצליחו להיכנס לדביר בקודש הקודשים למרות שבדרך הטבע לא היה להם שם מקום.

בשלושת הרגלים, כשעלו כל העם לבית המקדש הם מילאו את כל העזרה כולל את המקום שמאחורי קודש הקודשים. הצפיפות הייתה גדולה כל כך עד שלא נותר מקום להכניס אצבע. אך כשעמדו להשתחוות לה’ "משתחווים רווחים", למרות שכשאדם משתחווה ומתפרס על הרצפה הוא תופס יותר מקום, בדרך נס בזמן שהשתחוו היה מקום לכולם ברווח.

כלי חרס שנבלעו בהם קדשי קדשים היו צריכים לשבור אותם, אך אסור לשבור במקום קדוש ומצד שני אסור להוציאם מהעזרה עשה ה’ נס והם נבלעו ברצפת העזרה ונעלמו.

מעולם לא נמצא פסול בעומר, וכן בלחם הפנים. את העומר קוצרים במוצאי יום טוב ואת הלחם אופים בערב שבת ואי אפשר לאפות או לקצור בזמן אחר מהזמן שנקבע לכן אם היה אחד מהם נפסל לא היה לו תחליף. עשה ה’ נס קבוע בבית המקדש שמעולם לא נפסל העומר ולא נפסל לחם הפנים.

הכותב הוא מתנדב בארגון יד לאחים

ארגון יד לאחים פועל במסירות כבר 60 שנה, לשמירה על שלימות הצביון של עם ישראל

יד לאחים מושיטים עזרה לכל יהודי שנקלע לסכנת התנתקות מעם ישראל

הכנסו לאתר של יד לאחים: http://www.yadleachim.co.il/ או לדף החברתי של יד לאחים בפייסבוק

ב"ה

אנו חיים בתקופה המכונה "עקבתא דמשיחא", הזמן שהוא כעין צירי הלידה, הכאבים והסבל הקשים ביותר אך גם האחרונים שלפני ה"לידה"- לפני בוא משיח, שישים קץ לצרותינו. האמונה בביאת משיח היא אחת מעיקרי האמונה ומהווה יסוד חשוב ביהדות, זוהי בעצם התכלית של בריאת העולם ובריאת כל אחד מאיתנו, להכין את העולם ולעשותו ראוי לבוא משיח. אנו מצפים ומייחלים ליום זה, מזכירים ומבקשים מאלוקים בתפילה שיביא את הגאולה במהרה, מתחזקים בתורה ובקיום מעשים טובים כשבליבנו אנו מכוונים זאת לזירוז הגאולה.

ימות המשיח- ימים שהם רק טוב

ימות המשיח, במובנם הפשוט, הם המצב האידיאלי של העולם – עולם מתוקן, עולם שבו שולטים הטוב והאמת. בעולם של ימינו אין האמת גלויה, הרע גובר על הטוב, והיחסים בין דברים הם משובשים. העולם שלנו הוא עולם לא נורמלי, אלא שהוא משרה תחושה שכך היה וכך יהיה, אבל המצב ישתנה בו ברגע שתתגלה בעולם האמת האלוקית, בביאת משיח, יחזור העולם להיות נכון ומתוקן.

אפשר להמשיל את העולם של ימינו לאנשים שחיים בחשכה, ובמשך השנים פיתחו שיטות ואביזרים שמסייעים להם להתמצא בחשיכה. הם אינם יכולים כלל להעלות בדמיונם שאפשר להסתדר בלי השיטות הללו, בעזרתם הצליחו לתפקד בחושך, אך ברגע שייפתח להם צוהר אל האור הם ישליכו את כל האביזרים ויבינו שאין עוד צורך בהם. הם יתקשו להבין איך יכלו לחיות עד עכשיו בחשיכה, חיים כה מוגבלים ומעוותים.

ברגע שתבוא הגאולה וה’ יתגלה בעולם, יעלמו כל הלבטים והבעיות שמטרידים כיום את מנוחתנו. לא יהיו שאלות של אמונה, אנו נשתוקק לעסוק בתורה ולקיים מצוות ממש כשם שכיום אנו רעבים למזון וצמאים למים. לא יהיו מלחמות, שנאות וקנאות, מכיוון שכולנו נרגיש את העובדה שהזולת הוא חלק מאיתנו, לא יהיה צורך להילחם ברע, כי בתנאים כאלה של העולם, לא יהיה כלל מקום לרע, והטוב ישלוט לבדו.

שתי תקופות בימות המשיח

כתב הרמב"ם: "אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם… אלא, עולם כמנהגו נוהג".כלומר, שימות המשיח לא יביאו לידי שינוי מנהגו של עולם. קביעה זו אינה תואמת כלל למקורות אחרים בתורה, מהם עולה כי בימות המשיח יהיו נסים ונפלאות הכוללים שינויים בטבע העולם , כמו אילנות סרק שיישאו פירות, חיות רעות שלא יזיקו לבני האדם ועוד.. כמו כן אחד משלושה עשר עיקרי האמונה ביהדות היא האמונה בתחיית המתים וזהו נס מופלא החורג לחלוטין מגבולות הטבע, אם כן מדוע אומר הרמב"ם שעולם כמנהגו נוהג?
התשובה לסתירות אלו, היא חלוקת ימות המשיח לשתי תקופות שונות:

התקופה הראשונה – לא יהיה בה שינוי ממנהגו של עולם. משיח יביא לשלמות התורה על ידי בנין בית המקדש וקיבוץ נדחי ישראל. בני ישראל יוחלו ללמוד תורה מתוך מנוחה גמורה וללא הפרעות מאומות העולם. זהו ביטול השעבוד של עם ישראל לאומות העולם. נסים ונפלאות אינם חלק מתקופה זו.
התקופה השניה – בה יקוימו הנבואות והבטחות התורה כולל תחיית המתים. אלו הם אכן חידושים במעשה בראשית, נסים ונפלאות ושינויים במנהגו של עולם.

הרבי מבאר שהדברים תלויים הרבה מאוד בנו. בזכות מעשינו הטובים אנו יכולים לדלג על התקופה ה’טבעית’ של ימות המשיח ולהיכנס מיד לתקופה השניה, המופלאה והעל – טבעית.

הגאולה- לא שינוי העולם אלא תיקון העולם.

קשה להפיק תיאור מדויק ושלם של ימות המשיח. ישנם מקורות סותרים. ולא תמיד ניתן לדעת מה נאמר בלשון מטאפורית (כמשל וכדימוי) על מנת לסבר את אוזנינו ומה אכן מבטא תיאור מהימן של המציאות בימות המשיח.

בימות המשיח המציאות האלוקית תהיה ברורה ומוחלטת, נוכל לראות אלוקות בעינינו ממש כשם שהיום אנו רואים דברים מוחשיים וגשמיים.

תפיסה זו של הגאולה מבהירה לנו את פשר האמירות שאנו מוצאים בדברי חז"ל, ברמב"ם ועוד, שבימות המשיח "עולם כמנהגו נוהג" הגאולה איננה שינוי בסיסי של העולם, להיפך, הגאולה היא החזרת העולם למבנה הנכון והראשוני שלו, הפניית כל הכוחות שיש בעולם לעבר הטוב והקדושה.

השפע בגאולה- לשם מה?

התיאורים של חז"ל על ימות המשיח, מציירים תקופת שפע מופלאה, לכאורה נראה כל השפע הזה חסר טעם. הרי בימות המשיח יתגלה הקב"ה בעולם, עינינו ייפקחו לראות את סודות הבריאה, הרוחניות תרד ותתגלה בעולם. במצב כזה תהיה כל תשוקתנו לקדושה ולרוחניות, מי יתעניין ויצטרך אז את השפע הגשמי שיהיה בעולם?

לדברי הרמב"ם הברכות הללו אינן בבחינת שכר בלבד, שכן שכר המצוות גבוה לאין ערוך, אלא משמעותן היא – הסרת ההפרעות והקשיים. השפע הגשמי שיהיה בימות המשיח מטרתו הוא כדי שנוכל להיות "פנויין בתורה וחכמתה".

חיים נצחיים ותחיית המתים

בין הנבואות שמתארות את ימות המשיח כלולה הנבואה על ביטול המוות לעתיד לבוא,

משמעות הדברים היא, שבני-האדם לא ימותו עוד אלא יחיו לנצח. ואדרבה, אפילו אלו שמתו קודם לבוא הגאולה עתידים לקום לתחייה, בתחיית המתים, וודאי שאחר כך לא יהיה עוד מוות.

כולם נגאלים

אחד ממייחדי הגאולה הנוכחית הוא, שבגאולה זו לא יישאר שום יהודי בגלות. בגאולה מגלות מצרים לא זכו הרשעים שלא רצו לצאת – להיגאל, אלא מתו על ידי אלוקים בשלושת ימי אפילה. אבל בגאולה העתידים כולם יגאלו. אפילו אם יהיו כאלה שלא ירצו להיגאל, יגאל אותם ה’ . ורשי בפירושו מביא שהקב"ה ילקט את בני ישראל , יאחז אותם בידו ממש איש איש ויוציא אותם מהגלות. כיצד ייתכן שרשעים יזכו לגאולה? מוסבר על כך, שאין הכוונה שיישארו רשעים וכך ייגאלו, אלא שכאשר יבוא משיח ישמע קול "שופר גדול" שידליק אצל כל יהודי את אש התשובה ויעורר את לבו לשוב בתשובה שלמה, עד שכל יהודי יהיה ראוי לגאולה.

הכותב הוא מתנדב בארגון יד לאחים

ארגון יד לאחים פועל תחת הסיסמא "לא משאירים אף יהודי מאחור" ודואג לכל יהודי

הנמצא בסכנה של התנתקות רוחנית מעם ישראל. יד לאחים מחלץ ומשקם נשים מקשרים עם בני מיעוטים. ומסייע ליהודים שנפלו שבי בזרועות המיסיון והכתות

הכנסו לאתר של יד לאחים: http://www.yadleachim.co.il/